© 2019 by ELENA GLOZMAN . All rights reserved

ילנה גלוזמן
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת

שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד/ סטיבן קובי

עריכה וסיכום  ע"י ילנה גלוזמן

המצוינות אינה פעולה אלא הרגל

אריסטו

 

שבעת הרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד מגלמים רבים מעקרונותיה של האפקטיביות האנושית. הרגלים אלו הם בסיסיים: הרגלים אלו הם ראשוניים. הם מייצגים הפנמה של עקרונות נכונים המהווים תשתית לאושר ולהצלחה בר קיימא.

אתיקת האופי מבוססת על הרעיון היסודי ולפיו, יש עקרונות השולטים באפקטיביות של בני אדם – חוקים טבעיים שהם ממשיים, נצחיים ומעבר לכל ויכוח כמו חוקים פיסיקליים דוגמת חוק הכבידה. חוקים אלה: הגינות, יושר האישי וכנות, כבוד האנושי, שירות או תרומה לכלל, ומצוינות (או עקרון האיכות), פוטנציאל האדם הגורם לצמיחתו, סבלנות טיפוח ועידוד.

אלברט אינשטיין העיר:" לא נוכל  לפתור בעיות משמעותיות העומדות לפנינו באותה רמת חשיבה שבה נמצאנו כשיצרנו אותם". אנו זקוקים לרמת חשיבה חדשה, עמוקה יותר "מן הפנים החוצה", שפירושו, להתחיל קודם כל ב"אני" ובאורח יסודי אף יותר, להתחיל בחלק הפנימי ביותר של "האני" – בפרדיגמות שלך, באופיך ובמניעיך. אם רצונך בחיי נישואים מאושרים, היה אדם המחולל אנרגיה חיובית ומתרחק מהאנרגיה השלילית במקום לחזקה. אם אתה רוצה שבנך או בתך המתבגרים יהיו נעימים יותר, ישתפו פעולה – היה הורה מבין, אמפתי, עקבי ואוהב יותר. אם אתה שואף ליותר חופש ומרחב גדול בעבודה, היה עובד אחראי יותר, מועיל ותורם יותר. אם אתה רוצה שיסמכו עליך, היה ראוי לאמון.

אופיו של אדם הוא בבסיסו צירוף של כלל הרגליו. "הזורע מחשבה קוצר פעולה; הזורע פעולה, קוצר הרגל; הזורע  הרגל קוצר אופי; הזורע אופי, קוצר גורל". הרגלים הם רבי עוצמה בחיינו. בהיותם דפוסים עקביים, ולא פעם לא מודעים, הם מבטאים את אופיינו בהתמדה יום-יום ומייצרים את האפקטיביות שלנו...או את חוסר אפקטיביות. הרגל – זה צומת שבו נפגשים הידע, הכישורים והמאוויים. הידע הוא פרדיגמה התאורטית, ה-מה לעשות וה-מדוע. הכישורים – הם ה-כיצד לעשות, והמאוויים הם ההנעה  (מוטיבציה) ה-רוצה לעשות. כדי להפוך דבר –מה להרגל אנו זקוקים לכל השלושהץ

ההרגלים

לעיתים התהליך כואב. זהו שינוי שצריך להיות מונע על ידי כוונה נעלה יותר, על ידי רצון להכפיף את מה שאתה חושב שאתה רוצה עכשיו למה שאתה רוצה אחר כך.אבל זהו תהליך שמביא לאושר. אפשר להגדיר את האושר, לפחות בחלקו, כפרי הרצון והיכולת להקריב מה שאנו רוצים עכשיו למען מה שאנו רוצים בעתיד.

 

 

הגדרת האפקטיביות

שבעת ההרגלים הם הרגלי אפקטיביות. מכיוון שמבוססים על עקרונות, הם מייצרים את מירב התוצאות המועילות לטווח ארוך – נעשים ליסוד אופיו של האדם, יוצרים מרכז מחזק של מפות מדויקות, אשר ממנו יכול הפרט לפתור בעיות, להגיע למירב הזדמנויות וללמוד כל העת ולשלב עקרונות אחרים בספירלה של צמיחה אישית. הרגלים אלה הם הרגלי אפקטיביות משום שמבוססים על פרדיגמה של אפקטיביות העולה בקנה אחד עם חוק טבעי, עיקרון "האיזון שבין הייצור לבין יכולת הייצור" – דבר העלול להכשיל אנשים רבים שחושבים שככל שתרבה לייצר, תרבה לעשות – האפקטיביות תגדל – ההפך הוא הנכון. אפשר להביא לדוגמא משל של אזופוס על האווזה וביצת זהב: " האיכר שמצא אווזה שמח מאוד כשהבין שאווזה זו מטילה ביצי זהב. כל בוקר היה יורד לקחת ביצת זהב שהטילה. עושרו גדל אך חמדנותו גדלה גם. הוא נעשה חסר סבלנות, ועל מנת לזרז את התהליך – שתטיל כבר הרבה ביצים – החליט להרוג את האווזה ולקחת את כל הביצים. אך כשמבתר את גופה של אווזה, הוא מגלה שהוא ריק ואין עוד ביצי זהב – ואין שום דרך לקבל עוד ביצי זהב. הסיפור מלמד שהאפקטיביות האמיתית היא פועל יוצא של שני גורמים: של דבר המיוצר (ביצת זהב) ושל נכס המייצר או יכולת הייצור (האווזה).

ז.א, ע"מ לקבל תוצר, חשוב לדאוג/להשקיע ביכולת הייצור – אם זו מכונה שאחראית על יייצור – יש לשמור עליה שלא תתקלקל ולדאוג לשמר אותה במצב טוב כמה שיותר, אם זה עובדים – חשוב ליצור אווירה חיובית בארגון ע"מ שיהיה להם רצון ומוטיבציה ב"לייצר" , ואילו ביחסים עם אנשים , אפשר לראות שאם משקיעים זמן ומשאבים ביחסים (מכל סוג), ניתן להרגיש כיצד הרצון והיכולת להיות יחד לתקשר ומתעצמים ועולים.

ובכן, כדי להיות אדם מאושר – מסופק מחייו האישיים, שהינו אפקטיבי לעצמו ולסובבים אותו, חשוב לחיות ולנהוג עפ"י שבעת ההרגלים הבאים:

 

הרגל ראשון: היה פרואקטיבי

חשוב על מצב הרוח שבו אתה נתון. האם אתה יכול לזהותו? מה אתה מרגיש? כיצד היית מגדיר את מצבך הנפשי הנוכחי? עכשיו חשוב על דרך שבה פועלת הכרתך – האם היא מהירה וזריזה? האם אתה חש שאתה נקרע בין התרגיל המנטלי הזה לבין הערכת תכליתו? יכולתך לעשות מה שעתה עשית נקראת "מודעות עצמית", או יכולת לחשוב על עצם תהליך החשיבה. המודעות עצמית מאפשרת לנו לעמוד מן הצד ולבחון את האופן שבו אנו "רואים" את עצמנו. עד אשר נוכל להביא בחשבון את ראייתנו את עצמנו (ואת הזולת) לא נוכל להבין כיצד האחרים רואים את עצמם ואת עולמם וכיצד הם מרגישים. במצב זה של חוסר מודעות, נשליך את כוונותינו על התנהגותם וגם נחשיב את עצמנו לאובייקטיביים. הודות למודעות העצמית, אנו יכולים לבחון את הפרדיגמות שלנו ולקבוע, אם בסיסן נטוע במציאות או בעקרונות או שמא הן פועל יוצא של התניה ושל תנאים.

אם אנו רואים את עצמנו דרך מראה החברתית ומתוך דעותיהם של הסובבים אותנו- הרי שראייתנו את עצמנו דומה להשתקפות, שאנו רואים בחדר המראות המתעתע של הלונה פארק:

"אף פעם אינך עומד בלוח זמנים"

"מדוע אינך יכול להיות מסודר"

"אתה בטח אמן"

" אתה אוכל כמו סוס"

"אני לא מאמין שזכית"

"זה כל כך פשוט, אתה לא מבין?"

המראות האלה מעוותות וחסרות כל פרופורציה. לעיתים קרובות הן משליכות את הדאגות ואת חולשות האופי של אנשים, מבטאות את התשומות ואינן משקפות כהלכה את מה שאנו.

פרואקטיביות – משמעה שכבני אדם אנו אחראים לחיינו. התנהגותנו, היא פועל יוצא של החלטותינו, ולא של תנאים שבהם אנו נתונים. יש לנו יכולת להכפיף רגשות לערכים. בידנו היוזמה והאחריות לגרום לדברים שיתרחשו.

אנשים ריאקטיביים, לעומת זאת,  מושפעים מסביבתם הפיזית: כאשר מתייחסים אליהם יפה, הם מרגישים בטוב. אך אם לא מתייחסים אליהם יפה, הם מתגוננים. אנשים ריאקטיביים בונים את חייהם הרגשיים על פי התנהגותם של אחרים, ובכך מחזקים את חולשות הזולת ונותנים בידו שליטה. הפרואקטיביים מושפעים גם מגירויים חיצוניים, אך תגובתם לגירויים היא בחירה או תגובה שבסיסה ערכי. "איש לא יכול לפגוע בך בלא הסכמתך", אמרה אלינור רוזוולט.

מבחינה רגשית קשה לקבל את הדברים אלה, ובייחוד אם מאחורינו שנים רבות שבהן תלינו את מקור לצרותנו בנסיבות או בהתנהגות של מישהו אחר. אבל כל עוד אינך יכול לומר ביושר :"אני מה שאני היום, בגלל הבחירה שבחרתי אתמול" – לא תוכל לומר: "אני בוחר לחיות אחרת"

נטילת יוזמה אין פירושה להיות שתלטן, דוחה או תוקפן, פירושה, להכיר באחריותנו לגרום להתרחשותם של הדברים.  הפרואקטיביות היא חלק בלתי נפרד מן הטבע האנושי, וגם אם שרידים הפרואקטיביים רדומים, הם בכל זאת תמיד שם. כשאנו מכבדים את טבעם הפרואקטיבי של האחרים, אנו מראים להם את ההשתקפות צלולה ולא מעוותת מן המראה

החברתית. השפה שאנו מדברים בה למשל, היא סימן מובהק למידת הפרואקטיביות שאנו מייחסים לעצמינו. שפתם של אנשים ריאקטיביים משחררת אותם מכל אחריות:

"זה אני, אני פשוט כזה" גורלי נקבע, איני יכול לעשות דבר בעניין.

" אני לא יכול לעשות את זה, פשוט אין לי זמן" משהו מחוצה לי – הזמן מוגבל – שולט בי.

"לא רק הייתה אשתי סבלנית יותר" התנהגותו של מישהו אחר מגבילה את האפקטיביות שלי

"אני מוכרח לעשות זאת" הנסיבות או אנשים אחרים מאלצים אותי לעשות את מה שאני עושה. אינני חופשי לבחור את צעדיי.

זוהי שפה הבאה מן הפרדיגמה הבסיסית  של דטרמיניזם (השפעת גורמים חיצוניים עליי) והרוח השלטת בה היא רוח העברת אחריות.

 

שפה ריאקטיבית

 שפה פרואקטיבית

אני לא יכול לעשות דבר

 הבה נבחן את החלופות

כזה אני

אני יכול לבחור גישה אחרת

הוא מרגיז אותי

אני שולט ברגשותי

הם לא ירשו זאת

אני יכול להכין הצגת דברים אפקטיבית

אני מוכרח לעשות זאת

אבחר תגובה הולמת

אני לא יכול

אני בוחר

אני מוכרח

אני מעדיף

לו רק

אני אעשה

 

הבעיה של השפה הריאקטיבית, שהיא הופכת ל"נבואה שמגשימה את עצמה". אנשים מתבצרים בפרדיגמה שגורלם נקבע, ומביאים ראיות לחיזוק אמונתם. הם מרגישים את עצמם יותר ויותר קורבנות חסרי שליטה, שאינם אדונים לחייהם ולגורלם. את האחריות למצבם הם מטילים על כוחות חיצוניים – על אנשים אחרים, על נסיבות, ואפילו על כוכבים.

דרך אחרת להגברת המודעות העצמית לגבי מידת הפרואקטיביות – לבחון איפו אנו ממקדים את הזמן ואת האנרגיה שלנו. לכל אחד מאיתנו יש קשת נרחבת של תחומי דאגה –

בריאותינו, ילדינו, בעיות בעבודה, חוב לאומי, מלחמה גרעינית. ניתן לסמן זאת במעגל דאגה

כשנבחן את מה שנמצא במעגל הדאגה שלנו, יתברר לנו שיש כמה דברים שלגביהם אנו חסרי שליטה לחלוטין, ואחרים שלגביהם אנו יכולים לעשות דבר מה. נוכל לזהות את הדאגות מן הקבוצה האחרונה, אם נתחום אותם במעגל קטן יותר, מעגל השפעה. נוכל לגלות הרבה על רמת הפרואקטיביות שלנו, כשנגדיר באיזה מעגל אנו ממקדים את עיקר הזמן והאנרגיה שלנו. אנשים פרואקטיביים ממקדים את מאמציהם במעגל ההשפעה.. האנרגיה החיובית שלהם גדלה ומתחזקת ומרחיבה את מעגל ההשפעה. לעומת זאת, אנשים ריאקטיביים ממקדים את מאמציהם במעגל הדאגה. הם מתמקדים בחולשותיהם של אנשים אחרים, בבעיות הסביבה ובנסיבות שלגביהן אין להם שליטה.התמקדות זו מביאה אותם לידי הטחת האשמות, לשימוש בשפה ריאקטיבית ומגבירה אצלם תחושה שהם קורבנות. האנרגיה השלילית, הנוצרת מן התמקדות זו והזנחת תחומים, שבהם יכלו לעשות דבר –מה, מצמקות את מעגל ההשפעה שלהם.
 

בעוד שאנו חופשיים לבחור את פעולותינו, אנו לא חופשיים לבחור את תוצאות הפעולות הללו. ולעיתים ההחלטות שקיבלנו מצטיירות כהחלטות לא נכונות , שיביאו לתוצאות שהיינו מעדיפים לוותר עליהם. ואם הייתה בידינו אפשרות להתחיל הכל מחדש, היינו עושים זאת אחרת. אנו מכנים את ההחלטות או בחירות אלה "שגיאות" הגישה הפרואקטיבית ל"שגיאות", היא להכיר בהן מיד, לתקנן וללמוד מהן. התנהגות כזו הופכת את הכישלון להצלחה, פשוט כמשמעו. ואולם שגיאה חמורה יותר, היא כשלא מודים בשגיאות, כשלא מתקנים אותן ולא לומדים מהן. אדם הנוהג כך, משקר לעצמו, מחפש הצדקה עצמית הכרוכה ברציונליזציה לעצמו ולאחרים. שגיאה שניה זו, החיפוי הזה, מעצימה את כוחה של שגיאה הראשונה, מעניקה לה חשיבות מעבר לכל פרופורציה וגורמת לנזק גדול עוד יותר ל"עצמי".

בלב לבו של מעגל ההשפעה שלנו מצויה יכולתנו לקבל על עצמנו עול של מחויבויות והבטחות. היושר האישי שבו אנו נוהגים כלפי אותן מחויבויות, הן תמציתה של פרואקטיביות שלנו וביטויה הברור ביותר. כאן נפתחות לפנינו שתי דרכים לשליטה מיידית בחיינו. אנו יכולים להבטיח הבטחה – ולקיימה. ואנו יכולים להציב לעצמנו יעד – ולהשיגו. ככל שאנו מקבלים על עצמנו מחויבויות ומקיימים אותן, קטנות ככל שתהיינה, אנו מתחילים לבסס בתוכנו יושר פנימי המעניק לנו את המודעות לשליטה עצמית ואת האומץ ואת העצמה לקבל על עצמנו אחריות רבה יותר לחיינו. הכוח לקבל על עצמנו מחויבויות אישיות ולעמוד בהן, הוא תמצית פיתוחם של הרגלי אפקטיביות בסיסיים.

 

הצעות ליישום:

  1. במשך יום האזן לשפת הדיבור שלך ושל אנשים אחרים. האם אתה משתמש לעיתים קרובות במשפטים ריאקטיביים?

  2. חשוב על חוויה שאתה עשוי לחוות, ולאור נסיונך העבר, עשוי להתנהג באורח ריאקטיבי. סקור את החויה  בהקשר של מעגל ההשפעה שלך. כיצד היית יכול להתנהג באורח פרואקטיבי?

  3. נסה את המבחן הפרואקטיביות בן 30 ימים. מה שעליך לעשות, זה לפעול רק בתחום מעגל ההשפעה שלך. הבטח הבטחות קטנות וקיים אותן. היה מודל ולא מבקר. אל תתרץ את חולשותיהם של אחרים או חולשותיך. כשאתה שוגה, הודה בשגיאה, תקן אותה למד ממנה מיד.

  • c-facebook
  • Vkontakte Social Icon
  • Odnoklassniki Social Icon
  • c-twitter
  • c-googleplus