© 2019 by ELENA GLOZMAN . All rights reserved

הנוסחא האידאלית בחינוך

​ 

   הרבה הורים שואלים את עצמם אותם שאלות מטרידות בנושא של חינוך ילדיהם: מתי הילד יכול להישאר לבדו בבית? האם הוא מספיק בוגר כדי לקבל החלטות "נכונות"? איך אפשר להגן עליו , כדי שיגדל בריא ושלם והכי חשוב מאושר? הם משתדלים בכל כורחם: משתדלים להיות עם הילד כמה שיותר בבית, מקדישים את כל התשומת הלב במשחקים/קריאת ספרים יחד, מסיעים לחוגים וההכוונות הם טובות, הכוונות הכי טובות שבעולם....הפרדוקס , שבסוף, נוצר משהו אחר:  אני רואה מולי הורים בטוחים בעצמם, מצליחים, היודעים לא רק להציב מטרות, אלא גם להשיג את המטרות במלואם. כשאני שואלת אותם שאלה  "מה עזר להם להגיע למקום שהגיעו, לאותה הצלחה, שלמות עצמית"?, הם נזכרים בזכרונות המוקדמים של הילדות, בהם ההורים היו עסוקים בפרנסה ועליהם היו מוטלות משימות בית, אחריות על אחים הקטנים, קניית מצרכי מזון וכו"
"האם זה הפריע לך בילדותך", אני מבררת עם האב המודאג שהגיע לשיחה בקשר לבנו. "וודאי שלא, - עונה האב נחרצות, "זה מה שעשה אותי למי שאני היום – חזק, בטוח בעצמי, אחראי ועצמאי". עצמאי, עצמאי – מהדהד לי בראשי, מעניין. ולמה הילד שלך אינו יכול לעשות זאת?- אני מבררת בעדינות- "כי אין לו צורך לזה, - ממשיך האב

– הרי אני יכול לתת לו הכל, רק שילמד"

השאלה הכי חשובה שכל הורה חייב לשאול את עצמו "איך אני רוצה לראות את בני/בתי בעוד 10-15 שנה"? וכאשר אתם ההורים תדעו את התשובה, אתם תבינו מייד איך לחנך את הילד: במידה ותשובתכם תהיה "ילד צייתן, שפוחד מסביבתו, שמתקשה לקבל החלטות חשובות בחייו", תדעו לחנכו ככזה מגיל צעיר, אך אם תשובתכם תהיה אחרת:"אדם עצמאי, החלטי וחזק", תדעו , שאולי הגיע הרגע כדי לעצור, ואולי אפילו לשנות את החינוך שהקניתם לו עד כה.

 

לפי הפסיכולוגים  הגדולים של זמננו, כמו בולבי ואריקסון, ההתקשרות הראשונית הטובה לדמות המטפל הדואג והאיכפתי (לא חייבת להיות האם) עוזרת לתינוק לגדול ולהפוך בהמשך לבן אדם עם בטחון עצמי גבוה. זה גם משפיע על פיתוח יחסיו המוצלחים עם בני גילו. מה זה דמות המטפל הטובה והאכפתית? זוהי דמות שמספיק רגישה לבכי התינוק, לצרכיו האישיים . ובאופן מיידי יודעת לספק לתינוק את כל הצרכים הללו. התינוק גדל בתחושה בטוחה שאמו (או דמות המטפל אחרת) תמיד תהיה שם... גם אם פתאום יתרחק ממנה טיפה, ואף יצא לחדר השני. הוא יודע, שאמו תמיד תהיה שם כשיחזור.
כל זה טוב ויפה, אך לפעמים, הדאגה והגנתיות יתר אצל ההורים קצת מתעכבת עד גיל מאוחר יותר של הילד.  ואם בגיל 7 חודשים, ההורים עוקבים אחרי כל צעד קטן שתינוקם הרך עושה, ומונעים ממנו מצבים שעלולים לגרום לסכנת חיים, כגון : לתקוע את האצבעות לשקעים. בהמשך, דאגה זו יכולה להתאפיין בדברים אחרים: להלביש את הילד בבגדים שאם/אב חושבים לנכון, לתת אוכל כאשר הורים חושבים לנכון וסוג של אוכל שהורים חושבים לנכון. לקחת לאותם חוגים שהורים מחליטים וכו'. בוודאי שבמקרה, בו ההורים מחליטים בכל פעולה, ומפקחים על התנהגותו של הילד בכל רגע נתון של חייו, הציפיה הגיונית היא שאותו ילד ינהג בוויסות עצמי גבוה, וידע לשלוט על עצמו, על צרכיו אישיים לפי נורמות שהוריו הקנו לו במהלך תהליך חינוך שלהם. אך בפועל קורה דבר הפוך, שמנוגד לגמרי להגיון זה: לפי סילברמן, רק כאשר ההורים מחלישים את הרסן, ה​ילדים מסוגלים לצפות בהשלכות של מעשיהם וכתוצאה מכך ללמוד ולפתח שליטה עצמית טובה, שלא תלויה באמא או באבא הנמצאים לידו ברגע נתון זה. הדוגמא לריסון של הפיקוח הורים בחינוך יכול להיות כזו: "במקום לדרוש מילדים אחרי ארוחת ערב ללכת להכין שיעורי בית, חשוב לאפשר לילדים להחליט לבד על חלוקת הזמן" (דוגמא קטנה שיש לה השלכות חיוביות מרחיקות לכת)
עדן ושירה, הלומדות בכיתה ז' החליטו ללכת למופע עם שני נערים מבית הספר. כאשר עדן פנתה לאמה ע"מ לבקש את רשותה, תשובתה הייתה חד משמעית "לא"! ואז עדן התקוממה "למה לא"? אמה התעצבנה, ובכעס צווחה:" כי ככה אני אמרתי, זאת הסיבה! ואל תעצבני אותי! "
לשירה גם לא אישרו ללכת. כששאלה לסיבת סירוב, אמה ענתה:"אני חושבת שאת עדיין צעירה מדי כדי לצאת עם הבנים. אני לא מתנגדת שתלכי למופע, אם את רוצה, תלכי עם עדן. זה יהיה בסדר. מה את אומרת?
גם לפי המחקר של הפסיכולוגים פאורס ורוברטס, המדד שמאוד חשוב בחינוך ילדים, זה פיקוח אחרי התנהגותם של הילדים. ישנם הורים שמתנהגים בקיצוניות, כאשר מדובר בפיקוח, ולרוב מתחלקים ל 2 קבוצות: אלא שנוטים להיות בשליטה מלאה עם ילדיהם. אלה הורים ששולטים על כל צעד של ילדיהם. הורים הנוטים לקיצוניות השניה, הם דווקא אלה שכמעט ולא מפקחים אחרי ילדיהם. ילדיהם חופשיים לגמרי מכל הגבלה, ובכל דרך האפשרית מחפשים ביטוי לרצונותיהם (האימפולסיביים). חשוב להיזהר מקצוות אלה ולמצוא את שביל הזהב בשליטה על התנהגותו של הילד:  במקרה הראשון , בו הורה מונע מילדו לפתח ולשמור על נורמות אישיות, יגדל ילדים, שתמיד יבקשו עצה עקב חוסר מסוגלות לקבל החלטה, כגון: "האם אני צריך ללכת למסיבה עם אנשים שאני לא כל כך מכיר?" הקצה השני, חוסר שליטה, או חוסר פיקוח מסוכנים בכך שילדים גדלים בלי צורך או בלי מחויבות בלהבין נורמות התנהגותיות. וכאשר יגדלו, ירגישו שלא  שצריכים לתת דין וחשבון להוריהם וגם לא לאנשים אחרים. הדברים מקבלים תאוצה בגיל בוגר יותר, ובאים לידי ביטוי הן במקום העבודה והן בזוגיות.
הנוסחא האידאלית בחינוך ילדים, זה לשמור על איזון בשליטה אך יחד עם זאת לאפשר לילדים לקבל החלטות מסוימות. מתן חופש בקבלת החלטות חייב להיות מותאם לגיל של הילד וחייב להשתנות תוך כדי גדילה והתפתחות של הילד: אם בגיל שנתיים האם תבחר 2 זוגות גרביים, ומתוכם תאפשר לבתה לבחור דווקא את אלה שהיא רוצה ללבוש. בגיל מאוחר יותר, הבחירה תתבטא בבחירת בגדים, בחירת חוג ובקבלת החלטות בתחומים אחרים. הפיקוח האפקטיבי הינו הכרחי בחינוך הילדים ומתאפשר ע"י דיאלוג עם הילד (כמו בדיאלוג בין שירה לאמה). הזהרו מלתת הוראות, תתנו הסברים. אם אתם נכנסים לחדר של הילד ורואים בלגן ולכלוך, תסבירו שלכלוך זה מסוכן לבריאותו וגם לא יוכל למצוא אח"כ צעצועים שכל כך אוהב. ותכריחו לנקות את החדר ולסדר אותו. אנא תהיו עקביים פעם אחרי פעם (או יותר נכון להגיד יום אחרי יום) יחד עם זאת, תשאלו את הילד שלכם שאלות, ותאפשרו לילד לשאול אתכם אם אינו מבין או לא מסכים אתכם. תחזקו את ההתנהגות הרצויה במילים :"כל הכבוד, עוזר של אמא/אבא" וכו'...
כשמדובר בחינוך האידאלי, הרבה הורים נתקפים ברגשות אשמה: על כך שלא נמצאים הרבה, על כך שנאלצים לעבוד ולפרנס. אלו הנסיבות שבהם הילד שלכם גדל, ואני בטוחה שאתם עושים את המקסימום שאתם יכולים. וכן, לילד שלכם יש ילדות, וזאת הילדות שלו. יש הרבה אנשים הנמצאים תמיד בבית, יחד עם הילד , ולא רואים אותו ולא שומעים עקב בעיות רגשיות או פיזיות שלהם. אז יש לכם מזל, שהכל בסדר, ומה שחשוב יותר עבור הילד שלכם זה לא כמות הזמן שהנכם מבלים איתו, אלא האיכות של הזמן הזה. ואיכות מתבטאת בלדבר עם הילד, להסביר ולהקשיב. כאשר אתם קוראים ספר, אגדות, תסבירו במילים שלכם את ההשלכות לחיים אמיתיים. "סינדרלה הייתה טובת לב, לכן פיה רצתה לעזור לה". "עמי ותמי כמעט נאכלו ע"י המכשפה כי נמשכו לבית ממתקים ולא הקשיבו להורים כשהם אמרו :"לא לדבר עם הזרים". תהיו סוכני החיברות (סוציאליזציה) הכי טובים של ילדיכם לעולם האמיתי. ואז, כשהם יגדלו, וילכו למקומות מסוכנים שיהיה שם אלכוהול, סמים או יקלעו למצבים לא נעימים  הקשורים לסכנת חיים, הם תמיד יצליחו לצאת משם ותמיד יצליחו לשרוד רק הודות לדבר אחד: לידע לגבולות ולאהבה שקיבלו מכם , ההורים.
אז, כשהיו קטנים , אתם תמיד הייתם שם עבורם, הקפתם אותם באהבה ובדאגה, הסברתם מה מותר , ומה אסור, ומה מסוכן, ויחד עם זאת אפשרתם להם לחיות את החיים ולהצליח בגדול!


נכתב ע"י ילנה גלוזמן – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
                MA בפסיכולוגיה חינוכית יישומית - ייעוץ חינוכי

  • c-facebook
  • Vkontakte Social Icon
  • Odnoklassniki Social Icon
  • c-twitter
  • c-googleplus
ילנה גלוזמן
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת