מערכת יחסים עם חמות
לעיתים אני שומעת על מערכת יחסים מורכבת, סבוכה ומסועפת המתנהלת בין חם או חמות לבין חתן או כלה. בעוד שהאחד, עקב חינוכו הטוב ומזגו המאופק, מתנהל כדיפלומט מתוחכם ומסתפק בשמירת ריחוק זהיר, הרי שהשני מתייצב בגלוי מול הוריו של בן הזוג, מביע את עמדתו, עומד על שלו, מסרב לוותר בתחומי עניין רבים ונלחם עד טיפת דם האחרונה. לא משנה אם מדובר באורח חייו של הזוג הצעיר, בחינוך התינוק שזה עתה נולד או בהתנהלות המשפחה הצעירה באופן כללי. נדירים המקרים בהם יהיו ההורים שבעי רצון מבחירתו של ילדם וכבר למין התחלה יבססו יחסי כבוד וקבלה הדדית עם הכלה או החתן.
בהקשר זה מעניין לציין כי סממני החרדה המאפיינים את ההורים המודרניים בנוגע לבחיר ליבם של ילדם הופיעו לא מזמן יחסית. הרי רק לפני כמאה וחמישים שנה, בעיה זו כלל לא הייתה קיימת. צעירים שודכו על פי מעמדה של המשפחה ואילו האחריות לבחירת בן או בת זוג עבור הצאצא נחה על כתפי ההורים. עבור האצילים והעשירים, לנישואין הייתה משמעות רבה – ברית פוליטית וכלכלית בין שתי משפחות. עבור פשוטי העם הייתה זו הזדמנות לקבל זוג ידיים נוספות, עזרה בעבודת הפרך בבית ובמשק.
***************************************
כיבוד הורים הוא הערך העליון בחברה שלנו. הדעה הרווחת גורסת שכל מה שההורים עושים, הם עושים למען ילדיהם, כולל ויתור על אושרם האישי. כך, למשל, לא אחת אנו נחשפים לסיפורן של אימהות שבחרו לחיות עם בעל מאוס (אלכוהוליסט, צרכן סמים, אלים, בטלן), רק כדי שילדן יגדל בסביבה אוהבת ותומכת, כזו שלדעתן תוכל להתקיים רק בקרב משפחתו הביולוגית. באותו אופן אנחנו נחשפים לסיפורים אחרים, בהם אב או אם חד הוריים מוותרים על שאיפותיהם האישיות ונמנעים מלהיכנס לזוגיות חדשה עקב החשש שמערכת היחסים תפגע בנפשו הרכה של ילדם. אני מניחה שרבים מכם מכירים סרטים או אופרות סבון, בהם הגיבורה הראשית מתמודדת בצורה איתנה והחלטית עם כל האסונות שפוקדים אותה, ובכוחות עצמה מגדלת את התינוק שלה, אותו הרתה באורח פלא במהלך הלילה הראשון והאחרון שלה עם אהוב ליבה. באותו אופן נהוג להתפעל מאותם אבות שוויתרו על הקריירה שלהם, הגשמתם העצמית ו/או על אושר זוגי והעמידו את טובת בנם או בתם במקום הראשון.
המציאות האובייקטיבית רחוקה בשנות אור מעולם הפנטזיות הזה. בין אם במודע ובין אם שלא במודע, בני אדם מקבלים החלטות מתוך חשיבה על טובתם האישית. אנשים רבים לא יבחלו באף אמצעי כדי להשיג את מבוקשם, ולא יהססו להעמיד את צורכיהם האישיים בראש סדר העדיפויות שלהם. לשם כך הם מרמים, בוגדים, מזלזלים ונוהגים בתוקפנות בבת או בן זוגם, ואינם תוהים ולו לרגע כיצד עלולות הבחירות שלהם להשפיע על ילדיהם. גם בהמשך, בקשר עם חתנם או כלתם הם יפעלו מתוך ניסיון לענות על צורכיהם האישיים ויימנעו מלהתייחס לצרכיו של ילדם.
נהוג לחשוב שככל שאדם דומה יותר במוצאו ומעמדו לחמיו או מחותניו העתידיים, כך סיכוייו גבוהים יותר לזכות באהדתם. הורים רבים יסכימו עם הטענה לעיל ולרוב אף יבהירו לילדם כי הם מעדיפים שבן או בת הזוג שלהם יהיה "אחד משלנו". למרות זאת, גם כאשר החתן והכלה משתייכים לאותו מעמד סוציו-אקונומי, מגיעים מאותה עדה, שומרים על כללי הדת באותה מידה ומחזיקים באותן עמדות פוליטיות, אין בכך כדי לספק את קרובי משפחתם. למעט מאפיינים כלליים אלה, מייחסים הורים רבים חשיבות רבה גם לעניינים נוספים: היכן גדל בן הזוג (בעיר? בקיבוץ?), מהו מצבם המשפחתי של הוריו (נשואים או גרושים?), האם רכש השכלה תיכונית או גבוהה (איזו השכלה רכשו או לא רכשו הוריו) וכן הלאה. רשימת הציפיות של רבים מההורים מתמשכת עד אין סוף ולמרבה ההפתעה, חוסר שביעות רצונו של לפחות אחד מהם לא נעלמת גם בחלוף מספר שנות נישואין והגעתם של ילדים משותפים. לא פעם אני מופתעת למשמע טרוניותיהן של נשים שבעצמן ניסו במשך שנים רבות להתיישב ולהקים משפחה (ואולי אף עשו זאת מספר פעמים) אך נחלו בכך כשלון. הדבר, כמסתבר, לא מונע מהן להתרעם על כך שחתנם או כלתן המיועדים אינם עומדים בציפיותיהן.
מתוך הספר של י.גלוזמן "זוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית", 2024.









